076-5454-123     Info@WildTravel.co.il

צילום בסיסי - חשיפה נכונה

איסלנד - Wild Travel, צילום: תומר רצאבי

הרבה צלמים יצירתיים רואים בראשם פריימים מדהימים אבל חוסר בידע טכני מונע מהם לממש את היצירה. עם טכניקה טובה ויכולות יצירתיות תוכלו להפיק תמונות מרהיבות ומיוחדות. כל תמונה מורכבת משני אלמנטים: קומפוזיציה ואור. כדי ליצור תמונה טובה ומעניינת אתם כצלמים צריכים להבין ולשלוט באור. במאמר הבא ננסה להבין איך יודעים כמה אור יש בתמונה, אילו גורמים משפיעים על האור ואיך לשלוט בהם.

מד אור

כל מקור אור שנחשף למצלמה משפיע על התמונה. אנחנו יכולים לשלוט בעיקר בכמות האור ובכיוון שלו. כדי שנוכל לשלוט בכמות האור אנחנו צריכים לדעת כמה אור יש בתמונה ולשם כך יש לנו מד אור. מד האור הוא סרגל שמוצג במצלמה והוא מתאר כמה אור נכנס לחיישן. כשמד האור נמצא על האפס בהירות התמונה יחסית מאוזנת. אם מד האור נוטה למינוס (נקרא גם חשיפת חסר) זה אומר שהתמונה תצא יחסית כהה ואם הוא נוטה לפלוס (נקרא גם חשיפת יתר) סימן שהתמונה תצא יחסית בהירה. מד האור מחולק לשנתות שמסומנות במספרים, כל קפיצה נקראת "סטופ" וכדי להיות מדויקים יותר כל סטופ מחולק לשלישים. קפיצה של "סטופ" למעלה בעצם אומרת שהכנסנו פי 2 יותר אור וקפיצה של "סטופ" למטה אומרת שנכנס חצי מכמות האור.

שליטה באור

במצלמה שלנו ישנם שלושה פרמטרים שמשפיעים על כמות האור: הצמצם, התריס והאיזו – אנחנו יכולים לשלוט בשלושת הפרמטרים הללו וכך להשפיע על כמות האור בתמונה. זכרו – סטופ צמצם שווה לסטופ תריס שווה לסטופ איזו והמפתח לתמונה מוארת בצורה נכונה הוא איזון! דבר נוסף שחשוב להכיר הוא שכל אחד מהפרמטרים משפיע על כמות האור בתמונה אבל לא רק, לכל אחד מהם יש תפקיד נוסף!
בואו נלמד על הפרמטרים ואיך הם משפיעים על התמונה.

צמצם

הצמצם נמצא בעדשה והוא מורכב ממערכת של עלים אשר יוצרים פתח דרכו עובר האור, ממש כמו האישון שלנו בעין. הצמצם משפיע על כמות האור הנכנסת דרך העדשה ובנוסף, הצמצם משפיע גם על עומק השדה. מפתח הצמצם מיוצג על ידי מספר F והוא מתאר את היחס בין אורך המוקד לגודל הצמצם. מספר F קטן מייצג צמצם פתוח ואילו מספר F גדול מייצג צמצם סגור. ככל שהצמצם יהיה פתוח יותר כך יכנס יותר אור אל החיישן ולהפך.

תריס

התריס ממוקם בתוך המצלמה ממש לפני החיישן ומאחורי המראה והוא כמו מסך אשר חוסם את האור המגיע מהעדשה אל החיישן. כשאנחנו מצלמים התריס נפתח לפרק זמן מסוים ואז נסגר ובעצם מאפשר לאור להגיע אל החיישן. אנחנו יכולים לשלוט במהירות התריס, כלומר בזמן החשיפה של החיישן לאור. לדוגמה תריס של אחד חלקי אלף אומר שהחיישן נחשף לאלפית שניה. תריס של אחד חלקי מאה אומר שהתריס נחשף למאית שניה. אז מה יותר מהיר? כמובן שאלפית שניה. ככל שהמספר שמייצג את התריס במצלמה גדול יותר כך הזמן בו החיישן חשוף לאור קצר יותר. ככול שמהירות התריס גבוהה יותר, כך החיישן נחשף פחות זמן לאור והתמונה תהיה יותר חשוכה. ככל שמהירות התריס תהיה איטית כך נחשף החיישן יותר זמן לאור והתמונה תהיה מוארת יותר. בנוסף לכמות האור מהירות התריס משפיעה גם על הקפאה או מריחה של אובייקטים הנעים בתמונה. ככול שמהירות התריס גבוהה יותר כך "נקפיא" את הרגע וככול שמהירות התריס תהיה נמוכה כך ימרחו האלמנטים שזזים בתמונה.

חוף פלמחים - צילום: תומר רצאבי

מהירות תריס נמוכה - חשיפה ארוכה של המים

צילום: יואל שליין

מהירות תריס גבוהה - הקפאת הרגע

אז איך יודעים באיזו מהירות תריס נכון לצלם? התשובה היא "תלוי". בראש ובראשונה, ישנו כלל אצבע בסיסי שחשוב להקפיד עליו. במידה ואנחנו מחזיקים את המצלמה ביד, אנחנו זזים ומייצרים תנועה. כדי שהתזוזה שלנו לא תגרום לכך שהתמונה תהיה מטושטשת ישנה מהירות מינימלית שצריך לשמור עליה. זה ישמע קצת מפחיד אבל זה בעצם ממש פשוט: כשמצלמים מהיד (כלומר ללא חצובה) מהירות התריס המינימלית צריכה להיות אחד חלקי אורך המוקד. לדוגמה: אם יש לכם עדשה של 100 ממ המהירות המינימלית לצילום מהיד צריכה להיות 1/100 או מהירה יותר . אם יש לכם עדשה של 300 מ"מ המהירות המינימלית צריכה להיות 1/300 או מהירה יותר. ככלל מהירות התריס במצלמה שלכם תופיע כמספר שלם לדוגמה אחד חלקי מאה יוצג כמאה. כשמדובר על שניות שלמות המספר ייוצג עם גרשיים (שחקו במצלמה שלכם עם גלגלת התריס ונסו לזהות את השניות ואת חלקי השניות). מהירות מינימלית שתמיד נשתדל לא לרדת ממנה היא 1/50, אפילו בעדשות רחבות כמו 24 או 16 מ"מ. במידה ויש לכם מצלמת "קרופ" כדי לחשב את המהירות המינימלית קודם הכפילו את אורך המוקד פי 1.5 ואז השתמשו בכלל האצבע. במידה ויש לכם בעדשה מייצב תמונה הוא יכול לעזור לכם לצלם תמונות חדות גם אם מהירות התריס שלכם נמוכה יותר.

לאחר שיישמנו את כלל האצבע הבסיסי נוכל להתייחס לאובייקטים שנעים בתוך הפריים. כשאנחנו מצלמים אובייקטים שזזים מהר אנחנו צריכים לצלם במהירות תריס גבוהה, לדוגמה כלב רץ או קופץ נצלם במהירות של לפחות 1/250 עד 1/500 ואילו נשר בתעופה נצלם ב 1/1000 או מהר יותר.

נשר בשמורת המסאי מארה בקניה - צילום: יואל שליין

ISO

עד עכשיו דיברנו על הצמצם ועל התריס אשר משפיעים בצורה אופטית על כמות האור שמגיעה לחיישן, עכשיו נדבר על הגורם השלישי אשר משפיע על האור בצורה דיגיטלית - האיזו. האיזו מייצג את רגישות החיישן לאור והוא בעצם מקביל לאסא שהיה פעם בפילם. האיזו מבהיר את התמונה בצורה דיגיטלית ע"י העלאת עוצמת האות שנקלטת בחיישן. ככל שנעלה את האיזו נקבל יותר אור בתמונה. לאיזו יש תופעת לוואי שצריך להכיר – גרעיניות ורעש. ככול שנעלה את האיזו במצלמה כך יגדל הסיכוי לתמונה רועשת ומגורענת. לכל מצלמה יש יכולת התמודדות שונה עם איזו, מאוד חשוב שתכירו את הציוד שלכם ותדעו מה הם מגבלות האיזו אצלכם במצלמה. לרוב, למצלמות פול פריים יש יכולות איזו טובות יותר כיון שהחיישן שלהן גדול יותר וגם למצלמות חדשות יותר כיון שהטכנולוגיה שלהן מתקדמת יותר. חשוב לדעת שבתוכנות עריכה מקצועיות ניתן להפחית את כמות הרעש בכדי ליצור תמונה חלקה יותר.

נשר בשמורת המסאי מארה בקניה - צילום: יואל שליין

התמונה צולמה ב ISO גבוהה - שימו לב לגרעניות שבתמונה המוגדלת

אז איך מתחילים?

שימו לב שהמצלמה שלכם נמצאת במצב M (ידני), כך שתוכלו לשלוט בכל הפרמטרים. הגורם הראשון שאנחנו בד"כ מכוונים הוא מהירות התריס. אמרנו שכדי לקבל תמונה לא מטושטשת המהירות הבסיסית לצילום מהיד, כלומר לא מחצובה, צריכה להיות אחד חלקי אורך המוקד. קחו לדוגמה עדשה של 300 מ"מ - מהירות התריס המינימלית צריכה להיות 1/300. זוכרים שדיברנו על "הקרופ פאקטור"? אז אם יש לכם מצלמת SLR שהיא לא מצלמת פול פריים אתם צריכים להכפיל קודם את אורך המוקד פי 1.5 מהירות התריס שלכם צריכה להיות לפחות 1/450 או גבוהה יותר. אחרי שקבענו את מהירות התריס נעבור לצמצם. אמרנו שהצמצם משפיע על עומק השדה, אם בחרתם לצלם אובייקט עם רקע מטושטש כלומר עם עומק שדה רדוד תצטרכו לפתוח את הצמצם. אם החלטתם שהפרטים ברקע חשובים ואתם רוצים לחדד אותם כלומר לקבל עומק שדה עמוק תסגרו את הצמצם. הפרמטר האחרון שמשפיע על האור הוא איזו (ISO). זוכרים שאמרנו שלאיזו יש תופעת לוואי שמגרענת את התמונה? זו הסיבה שאנחנו שומרים אותו לסוף. לאחר שכיוונתם את התריס ואת הצמצם בדקו את מד האור ואם חסר לכם אור בתמונה תעלו את האיזו לפי הצורך.

בוא נעשה דוגמה נוספת והפעם נתחיל ממשהו אחר. נאמר שאנחנו רוצים אובייקט מסוים ושהרקע יהיה מטושטש, כלומר תמונה עם עומק שדה רדוד. במצב כזה נבחר את אורך המוקד הגדול שיש בעדשה שלנו ונפתח את הצמצם כמה שיותר. לאחר מכן נבדוק מהי מהירות התריס המינימלית בה אנחנו יכולים לצלם מהיד ונקבע גם אותה. בשלב באחרון נבדוק מה מצבו של מד האור. אם חסר לנו אור נוכל להעלות איזו ואם יש לנו יותר מדי אור נוכל להשתמש בתריס מהיר יותר.

זכרו לאורך כל התהליך לבדוק את מד האור שלכם ואת התמונה שהתקבלה כדי לוודא שאתם לא חשוכים מדי או מוארים יותר ממה שצריך.

היסטוגרמה

כלי נוסף שיכול לעזור לכם להבין כמה אור יש בתמונה הוא ההיסטוגרמה. היסטוגרמה היא גרף שמראה את התפלגות האור בתמונה. באמצעות ההיסטוגרמה תוכלו להבין את הבהירות הכללית של התמונה, כמה ממנה חשוך כמה ממנה בהיר והאם יש חלקים שרופים או אטומים בתמונה. צידה הימני של ההיסטוגרמה מייצג את הפיקסלים הבהירים ואילו צידה השמאלי מייצג את הפיקסלים השחורים. 

נשר בשמורת המסאי מארה בקניה - צילום: יואל שליין

כך נראת ההיסטוגרמה במצלמת CANON

סיכום:

שלושת הפרמטרים - האיזו הצמצם והתריס שולטים כל אחד בנפרד בכמות האור שתהיה לנו בתמונה ומאזנים אחד את השני. בחירת הפרמטרים לצילום משתנה והיא תלויה בשיקולים הכי חשובים באותה סיטואציה. לפעמים זה יהיה מהירות התריס המינימלית או שיקול של הקפאת או למריחת אובייקט ולפעמים זה יהיה עומק השדה שאנחנו רוצים. בכל סיטאציה אנחנו נתחיל עם הגורם המרכזי שחשוב לנו ומשם נמשיך לשאר הפרמטרים. זיכרו כי המפתח לתמונה מוארת בצורה נכונה הוא איזון.

צילום וכתיבה: צוות Wild Travel​

למאמרים נוספים