צילום נוף - קומפוזיציה

דולומיטים - צילום: תומר רצאבי

החלק העיקרי בצילום נוף הוא הקומפוזיציה. כמובן שיש עוד דברים חשובים, כמו ציוד טוב, טכניקה נכונה ולצלם בזמן שהתאורה הכי מחמיאה. לדעתי האישית תמונות נופים שיש בהן קומפוזיציה חזקה וטכניקה טובה או בינונית יהיו יותר מעניינות מתמונות שהטכניקה בהן מצוינת אבל הקומפוזיציה בינונית. אם יש משהו אחד שהייתי ממליץ לדעת בקשר לצילום נופים זה נושא הקומפוזיציה. לקומפוזיציה של תמונות נופים בזוית רחבה יש כמה קווים מנחים. כשמיישמים אותם הם יכולים להפוך את התמונות שלכם להרבה יותר מעניינות.

Foreground:

או בשמו העיברי – חזית התמונה. הפורגראונד זה בעצם החלק הכי קרוב אלינו בתמונה ובד"כ יהיה תחתית התמונה. נתייחס אליו בתור השליש התחתון של הפריים. זהו אחד החלקים הכי חשובים בתמונות נוף, וחלק שכמעט תמיד מתעלמים ממנו. פורגראונד טוב צריך להיות מעניין כיון שזהו החלק הראשון שתופס את העין של הצופה מהיותו החלק הכי קרוב בתמונה. יש כמה אלמנטים שיכולים לעשות את הפורגראונד יותר מעניין. הם יכולים להיות מעניינים בפני עצמם, ואף יותר חזקים כשהם משולבים יחדיו.

עוגן: תמונה טובה צריכה שיהיה בה "נושא" ועדיף נושא חזק. ללא נושא, התמונה פחות מעניינת והצופה לא ימשך אליה או יאבד עניין די מהר. כשמדובר על תמונות נופים אני קורא לנושא הזה "עוגן". העוגן הוא אובייקט מעניין אותו נמקם בפורגראונד של התמונה. ישנן כמה תכונות חשובות שהופכות עוגן להיות מאוד חזק ומעניין:
* הוא צריך להיות בולט מהסביבה שלו (אם זה מבחינת צבע, טקסטורה או תאורה)
* הוא צריך להיות בעל צורה מוגדרת, ושלם בתוך התמונה.
* הוא צריך לתפוס נפח משמעותי בתמונה.

לדוגמה עוגן טוב יכול להיות סלע כהה שמוקף כולו בחול בהיר, שלולית שמוקפת כולה בסלע, קבוצה של פרחים צבעוניים שמוקפת בעשב נמוך ועוד. כשמצלמים בעדשה רחבה, עצמים שאינם קרובים אלינו נראים די קטנים (כתלות בגודל האמיתי שלהם כמובן) ולכן כשנמצא עוגן טוב אנחנו נתקרב אליו עד שהוא יתפוס נפח משמעותי בתמונה. עוגן טוב בעצם יהווה לנו נושא בולט בתמונה. הוא יהיה הדבר הראשון שהצופה יתמקד בו וימשוך את העין פנימה לתמונה.

ים המלח - צילום: תומר רצאבי

קווי הולכת עין:

אלה הם קווים בתמונה שיובילו את העין מהפורגראונד לרקע. קווים מוליכים בשילוב עם עוגן חזק יוצרים קומפוזיציה חזקה מאוד שמובילה את העין הלוך חזור מקדמת התמונה לרקע, גורמים לצופה להשתהות בתמונה ויוצרים תמונה מאוד מעניינת. קווים מוליכים מאוד מחמיאים כשהם יוצאים מהפינות של התמונה ונעים (דרך או ליד העוגן) בצורה אלכסונית או בצורה מעוקלת לכיוון הרקע. במקרה ואין עוגן, קווים מוליכים יכולים לשמש כתחליף לעוגן ולהוביל את העין מהפורגראונד לשאר התמונה.

איי אנדמן, צילום: תומר רצאבי

טקסטורות ודפוסים:

לפעמים טקסטורה מעניינת זה כל מה שצריך כדי להכניס עניין בפורגראונד. כמובן שתוספת של עוגן או הולכת עין יגרמו לפורגראונד להיות אפילו יותר מעניין. טקסטורה טובה יכולה להיות "גלים" של חול, סדקים באדמה, צורות של מלח או קרח ואפילו שדה ירוק מנוקד בפרחים.

דיונת חול בניצנה, צילום: תומר רצאבי

רקע:

רקע טוב הוא תוספת משמעותית לתמונה ויאזן את העניין בתמונה מול הפורגראונד. לפעמים הרקע יכול להיות החלק הכי מעניין בתמונה. בחירת רקע טוב יכול להיות עניין של שינוי כיוון קטן למעלה/למטה/ימינה/שמאלה ושווה לבדוק כמה זוויות כדי למצוא את הרקע הכי מעניין. רקע טוב יכול להיות שמיים מלאי צבע, עננים וקרני שמש, הרים מושלגים באופק או כל דבר מעניין אחר, העיקר למצוא רקע טוב!

חוף פלמחים - צילום: תומר רצאבי

חלוקה לשלישים:

שליש עליון/תחתון – פה נתייחס בעיקר לקו הרקיע. אם הפורגראונד והעוגן שלנו הם עיקר העניין בתמונה והם יותר מעניינים מהרקע אז בד"כ נמקם את קו האופק בשליש העליון של התמונה (או אפילו יותר גבוה) כדי לתת יותר מקום בתמונה לפורגראונד. לעומת זאת אם הרקע הוא החלק המעניין נמקם את קו הרקיע בשליש התחתון כדי לתת לו יותר מקום. בתמונות בהן יש קומפוזיציה מאוד סימטרית כמו לדוגמה הרים שמשתקפים על אגם כדאי לראות אם מתאים למקם את קו הרקיע באמצע.
שליש ימני/שמאלי – נתייחס בעיקר למיקום העוגן והקווים המוליכים. עוגן סימטרי בצורתו בד"כ מחמיא למקם באמצע התמונה. אם לעוגן יש צורה שנוטה לכיוון מסוים כדאי לבדוק אם מחמיא למקם אותו בשליש הימני או השמאלי כשהכיוון שלו נוטה לאחת מהפינות של התמונה. קווים מוליכים יראו טוב כשהם עוברים בחיתוך של השלישים בתמונה, לדוגמה משליש שמאלי תחתון לשליש ימני עליון.

הקניון האדום - Wild Travel

אורינטציית הפריים:

פריים אורכי (Portrait) – היתרון בפריים אורכי זה היכולת לראות הרבה מהחלק התחתון והעליון של התמונה (אך פחות ימינה ושמאלה). אורינטצייה כזו מאפשרת לנו להתקרב מאוד לעוגן בפורגראונד ולהעצים אותו בפריים ועדיין לראות את השמיים או הרקע בתמונה מה שיוצר תחושה של עומק. לכן אם העוגן שלנו קטן ואם נרצה להתקרב ולהעצים אותו ועדיין לקבל רקע בתמונה נשתמש באוריינטציה אורכית. 
פריים אופקי (Landscape) – בפריים אופקי אפשר לראות הרבה ימינה שמאלה (פחות למעלה ולמטה) ולכן הוא נותן תחושה יותר פנורמית. כשיש לנו עוגן יחסית גדול ונרצה להתקרב אליו כדי להעצים אותו בתמונה פריים אופקי יאפשר לנו לעשות זאת מבלי לחתוך אותו בצדדים.

אדם קארצה דולומיטים - צילום: תומר רצאבי

לסיכום

ישנם הרבה שיקולים ודברים שכדאי לשם לב אליהם כדי לקבל קומפוזיציה טובה בתמונות נופים. בהתחלה זה לפעמים נראה מבלבל וקשה למצוא עוגנים, קווים מנחים ולחבר להם רקע טוב, אבל ככל שמתרגלים את זה, זה נהיה יותר קל ועוגנים "יקפצו" לכם לעין בכל מקום שתלכו.

כתב וצילם: תומר רצאבי

רוצים לצאת להרפתקאה עם תומר?
אתם מוזמנים להצטרף לטיולים שלנו!

למאמרים נוספים