איסלנד - Wild Travel, צילום: תומר רצאבי

ללכת עם יגואר

בשנת 2006 יצאתי לטיול ארוך בדרום אמריקה. במהלך הטיול נתקלתי שוב ושוב בשמועות אודות מקום קסום בו מתנדבים עובדים עם חיות פרא, השמועה אמרה שחלק מהמתנדבים עובדים עם חתולים גדולים - יגוארים! כמובן שכהרפתקן מושבע ואוהב טבע הייתי חייב לבדוק את העניין ואכן כשהגעתי לבוליביה חיפשתי דרך להגיע לאותו מקום קסום - Ambue Ari. האירגון שמפעיל את אותו מקלט לחיות בר נקרא Inti Wara Yassi ומעבר לאמבו אריי יש מספר מקלטים נוספים הפזורים ברחבי בוליביה. בזמנו לא היה קל להגיעע לשם. כדי למצוא את המקום יצאתי בנסיעת אוטובוס ארוכה מהעיר סנטה קרוז צפונה לכיוון טרינידד, מי שמכיר את האוטובוסים המקומיים יודע שמדובר בהרפתקה בפני עצמה 🙂 . ידעתי שאמבו ארי ממוקם כ 8 ק"מ צפונית לכפר קטן בשם סנטה מריה. כשיצאנו לדרך הסברתי לנהג את מטרתי ולשמחתי הוא הכיר את המקום. השעה היתה 3 לפנות בוקר כשהנהג עצר את האוטובוס, אז הוא הסתובב אלי ואמר: "גרינגו, אמבו ארי!"
ירדתי מהאוטובוס באמצע הג'ונגל ומכיוון שהיה חשוך ולא ראיתי כלום נכנסתיי ליער, הקמתי אוהל והלכתי לישון בתקווה למצוא את המקום בבוקר.

צילום: יואל שליין

אמבו ארי

התעוררתי בבוקר לקול צחקוקים. כשפתחתי את האוהל עמדו מולי חבורת ילדים שהיו בדרך ללימודים בכפר. הם ידעו שהגעתי להתנדב ב"פארק" ומייד הראו לי את הדרך שמובילה אל תוך "אמבו ארי". זה היה כמעט לא אמיתי, שביל קטן וצר שהתפתל ביער הוביל אל מתחם של בקתות מגורים. בכניסה עמדה לה חזירת בר שבחנה את הזר החדש שהגיע, מייד אחריה הגיעו קוקו ופאוסטינו (זוג קופים שאגנים שחיו בפארק) ואחריהם קיט, אחד המתנדבים הוותיקים. "כולם בעבודה", הסביר לי קיט, "עוד שעה החברה יבואו לארוחת צהריים, אז תכיר את כולם". לקראת ארוחת הצהריים עם המתנדבים הגיע נעמי, האחראית על החתולים. היא הבטיחה לי שאחרי האוכל היא תכיר לי את המקום ואת החיות ואכן כשסיימנו יצאנו לסיבוב. המקום כולו בנוי בתוך ג'ונגל פראי. המכלאות של החיות מפוזרות ביער על פני שטח של כמה עשרות קילומטרים רבועים. התחלנו מחיות הבית, באמבו ארי היו לנו כמה יתומים שהסתובבו בינינו וחיו איתנו, ביניהם היו כמה קופים, חזירת בר מפונקת, טפיר תינוק שניצל מציידים ושני חוטמנים. ליד המגורים היו כלובי הציפורים, מכלאות ענקיות עם תוכים, תוכנים, יענים ובאמבי אחד קטן ומתוק. המשכנו לעומק היער, עברנו את "לייזי קאט" האוסלוטית, משם המשכנו אל הפומות המפורסמות על שמם נקרא האירגון (Inti Wara Yassi). לא היה לנו זמן לבקר את כל החתולים מכיוון שהייתה המון עבודה, אך לפני שחזרנו אל המחנה ביקרנו חתול אחד נוסף - רופי, היגואר הגדול בכל האירגון! הגענו למכלאה גדולה, בתחילה לא זיהיתי אותו, הוא היה מוסתר בשיחים ואז כמו בסרט הוא זינק בפראות נצמד לגדר והסתכל לי בעיניים. לא היה לי ספק שאיתו אני הולך לעבוד!

צילום: יואל שליין

יום עבודה בג'ונגל

העבודה באמבו ארי מתחלקת לכמה חלקים: יש את עבודות הבית, כמו להפעיל כל בוקר את הגנרטור כדי להפעיל את המשאבה (שיהיה לנו מים), נקיונות, כביסה, להאכיל את חיות הבית, הציפורים, הקופים ואוכלי העשב (או יותר נכון אוכלי פירות), עבודות בניה ותחזוקה (כן כן, את כל המבנים והמכלאות בפארק אנחנו המתנדבים בונים ומתחזקים) והחלק הכי טוב בעבודה הוא הטיפול בחיות. אמבו ארי הוא מקום מפלט לבעלי חיים שחייהם בטבע נפגעו כתוצאה מציידים, יתומים שאיבדו את הוריהם ובעלי חיים שהוחזקו בשבי בתנאים לא ראויים. מטרת האירגון היא להציל ולשקם חיות בר, לחנך לשמירה על הטבע ולשמר מינים מקומיים. לצערי רוב בעלי החיים שמגיעים לאירגון ובעיקר הטורפים לא יוכלו לחזור אל הטבע מכיוון שהם מוכתמים וסיכויי ההישרדות שלהם בטבע מאוד נמוכים. היום תמיד התחיל עם הגנרטור, תפקידי היה לקום כל בוקר בחמש ולהפעיל את הגנרטור שחוץ מלהפעיל את משאבת המים גם היה השעון המעורר של הפארק. לאחר שטיפת פנים ניגשים למטבח החיות לקצוץ סלט פרות וירקות לחיות הבית (אוכלי העשב והציפורים) ורק לאחר שהחיות אוכלות נפגשים כולם לארוחת הבוקר. אחרי האוכל כל אחד ניגש ליום העבודה שלו עם החיה בה הוא מטפל או לבנות מכלאה חדשה לטורף שצריך להגיע, שוב נפגשים בצהריים לארוחה נוספת ומייד חוזרים לעבודה. מכיוון שלא היה לנו חשמל היום היה מסתיים עם השמש, עם השקיעה מתאספים כולם בחדר האוכל לארוחת ערב ומכאן רק פנסי הראש ונרות היו מאירים את דרכינו.

זוהר צפוני איסלנד, צילום: תומר רצאבי, Wild Travel

"יגוארופי"

"רופי" היה היגואר שלי, או לפחות כך הרגשתי. הוא היה בחור דיי מגודל, כמעט מאה ושלושים קילו של שרירים. באופן כללי היגואר הוא החתול השלישי בגודלו בעולם (אחרי הטיגריס והאריה) וללא ספק החתול הכי גדול ביבשת אמריקה. ליגואר עוצמת הנשיכה החזקה מבין כל החתולים בעולם והוא נחשב לטורף אמיץ במיוחד, יגוארים תועדו כשהם צדים ואוכלים טפירים, קפיברות, תנינים עצומים ואפילו אנקונדות! יום העבודה עם רופי היה מאוד מרגש, תפקידי היה לצאת כל יום עם ריצ'י הניוזילנדי ודייב האירי (לכל יגואר היו שלושה מתנדבים) לשני טיולים של 3 שעות בג'ונגל הפראי. אתם בטח חושבים איך מטיילים עם יגואר? אז כן, ממש כמו שאמרה השמועה - עם רצועה. לאחר ארוחת הבוקר היינו עושים את דרכינו למכלאה של רופי שהיתה ממוקמת במרחק 20 דקות הליכה מהמגורים. כשהיינו מגיעים רופי כבר היה מחכה ליד השער מוכן לטיול שלו, לפני פתיחת הבריח אחד המתנדבים השעין את משקל גופו על השער בכדי לשלוט על הפתח וכשרופי היה מוציא את ראשו חיבר המתנדב חבל לקולר העור והטיול היה מתחיל. האמת היא שלא באמת הוצאנו את רופי לטיול, הוא היה מוציא אותנו, למרות שהיינו שלושה בחורים חסונים לא היה לנו סיכוי מול העוצמה שלו. מהלך הטיול היה תלוי במצב הרוח של רופי, לפעמים הוא היה עצל וכבד, היה הולך קצת מגרד את ציפורניו על גזע עץ כמו חתלתול מגודל, מדי פעם מלקק אותנו ונהנה מהמלח שעל גופינו ולפעמים הוא היה אנרגטי ושובב, הוא מאוד אהב לשחק וכרוב הטורפים הוא אהב משחקים אגרסיביים. לפעמים היינו רצים בשבילי היער פוגשים חיות מבוהלות שהיו נעלמות בסבך או בצמרות העצים מסתתרות מהיגואר. לפעמים היינו מתאבקים, כן גם אני לא האמנתי בתחילה ומהר מאוד מצאתי את עצמי על הקרקע נאבק ביגואר השובב. רופי גם אהב לשחות, השביל של רופי עבר דרך הנהר המקומי שם היה לרופי חבל רץ באורך שלושים מטרים וכשהיה רוצה היינו מחליפים את הרצועה עם כבל השחייה וזו הייתה שגרת היום. לקראת ערב היינו מכוונים חזרה לכיוון המכלאה וכדי לשכנע את רופי להיכנס היה צורך בפינוק בצורת שתי ביצים שהיה אהוב עליו במיוחד. לקראת ערב היה זמן האכלת הטורפים, כל צוות אחראי להאכיל את החתול שלו לפי הוראות הוטרינר.

זוהר צפוני באיסלנד - Wild Travel, צילום: יואל שליין

פרידה עם לקח

חייתי כמעט חודשיים וחצי באמבו ארי עם רופי והחברים, בסופו של דבר מה שהחזיר אותי לארץ היה פציעה ביום העבודה האחרון שלי עם רופי. כשעובדים עם חיות בר ובמיוחד טורפים גדולים צריך לקחת בחשבון את הסכנה. לא משנה כמה קרוב אתם מרגישים לאותו בעל חיים ולמרות שהוא מוכתם ו"רגיל" לנוכחות בני האדם עדיין מדובר בטורף על עם עוצמה אדירה ואינסטינקטים פראיים. למרות הפציעה התקופה באמבו ארי היתה ללא ספק אחת התקופות הטובות, המרגשות והמספקות בחיי.

ברחבי העולם פזורים מקלטים ואירגונים שמובלים על ידי אנשים טובים ומטרתם לשמר ולהציל חיות בר, אותם מקלטים ואירגונים ניזונים ממתנדבים ומתורמים שמאפשרים את קיומם.

כתב וצילם: יואל שליין

רוצים לצאת להרפתקאה עם יואל?
אתם מוזמנים להצטרף לטיולים שלנו!

למאמרים נוספים